מאמרים
מאמרים
Louis Vuitton ft. Jeff Koons: Art and Fashion
בסתיו 2017 הוציאה חברת "לואי וויטון" (Louis Vuitton), בשיתוף עם האמן ג'ף קונס (Jeff Koons 1955),קולקציה בשם "The Masters Collection" אשר מציגה מגוון תיקים בהםמופיעים דימויים וחלקים מיצירות אמנות מפורסמות של אמנים גדולים מרחביהעולם והמאות השונות, באפריל של אותה שנה יצא החלק השני לאותהקולקציה, החלק הראשון היה של אמנים מן העבר (רנסנס, ברוק, רוקוקו),לעומת הקולקציה השנייה אשר מיוחסת לאמנים במאה ה-19 וה-20. התיקים, אשר עליהם יצירות מפורסמות ביניהם "Water Lilies"
שלמונה (Monet), "luncheon on the grass" של מנה (Manet) ואף
"Mona Lisa" של דה וינצ'י (Da Vinci), חתומים עם הלוגו של קונס בסגנון של לואי ויטון לצד החותמת האוטנטית של לואי ויטון והדפס הכוכבים המפורסם, ולצד זה סמל הארנב אשר קונס מזדהה אתו כחותמת.
תמונה ללא תיאורמחירי התיקים נעים בין 585 דולרים ל4,000 דולרים (USD), אשר מגדיר אותם כמוצר יקר בשוק האופנה.
בשנת 2017 הגיעה החברה לואי ויטון לשיא חדש ברווח השנתי שלה, סכום עתק בשווי 53 ביליון USD, קפיצה של 29%, ב13% יותר מהשנה הקודמת לה (2016) כאשר הערך עלה ב11%.
בערוץ הYOUTUBE הרשמי של לואי ויטון ישנם מספר סרטונים אשר מציגים את הקולקציה, כל הציורים שנמצאים על התיקים הינם פרי ידיהם של קונס והסטודיו שלו, אך הם מיוחסים ליצירות המקוריות אותם "העתיקו". הסרטונים אשר מציגים את ה"מוצר", אשר בסרטון מגדיר קונס כיצירת אמנות ולא כסתם אביזר, הינם דמויות מונפשות מן היצירות אשר נעות בקצב עם מוזיקת היפ-הופ ראפ חזקה, לדעתי דבר זה נעשה במטרה "להנגיש" את הקולקציה לקהל הצעיר יותר בעל ההון, ולהראות את חוש ההומור אשר האמן קונס ידוע בו והראה בעבר.
ערוץ הYOUTUBE הרשמי של לואי ויטון הגיב בהערות הסרטון, המציג את הקולקציה הראשונה של האמנים העתיקים יותר (דה וינצ'י, טיציאן, רובנס וכד'):
"A collaboration between Louis Vuitton and artist Jeff Koons, the ‘Masters’ Collection remixes the iconic artworks of the Old Masters and presents them in a way that encourages new interpretations."
תגובה זו מרמזת על הרצון של החברה להנגיש את האמנות לעולם המודרני של היום, אך עם כל הרצון ה"קדוש" להנגשת האמנות, אל לנו לשכוח מן הרווח העצום אותו החברה והאמן קיבלו בתמורה.
בעוד אנו חושבים כי לואי ויטון יצרו קשר עם קונס בכדי שישתף איתם פעולה ויצור איתם דבר ייחודי, אנו רואים שלבסוף קונס מייצר את התיקים תחת ההשראה מן היצירות האחרונות אותם יצר בנפרד לתערוכה שלו GAZING BALL"" בWhitney- ב2015, בה שיחזר את היצירות המפורסמות של אמנים כמו דה וינצ'י ורובנס ושם מולם בצמוד כדור מתכת כחול אשר נותן לצופה לראות את עצמו כאשר מביט ביצירה, דבר הנעשה גם בקולקציה זו, כאשר הדביקו על כל תיק/ארנק את שם האמן אשר היצירה המקורית שייכת לו, באותיות מוזהבות או כסופות, ניתנת לקונה ההזדמנות לראות את השתקפותו בתיק, ולהתעלם לחלוטין משם האמן.
בספר "תרבות בעידן מודרני נזיל" מדובר על התופעה הפסיכולוגית והטבעית של האדם לגבי הבחירות שלו ומדוע האופנה היא דבר אינסופי אשר מתחדש ללא הפסקה, זאת מכיוון שהאדם שואף להבדיל את עצמו אך להישאר חלק מן הקהל, "הפחד מהבדידות והפחד מחוסר האפשרות להיות לבד".
קולקציה זו אינה שונה, על פי ציטוט של מר ביורק (Mr. Bureke) מנכ"ל לואי ויטון לעיתון ה"NY Times" כולם ציפו לתגובה נחרצת מצד הצרכנים:
“I think we’re going to get some pushback,” Mr. Burke said. “People are going to be upset about the sacred entering the realm of the profane. But we like to do things that can be perceived as politically incorrect. If we are getting flak, we think we are doing something right.”
בציטוט זה טוען מר ביורק כי זה לא חדש לחברה לעשות מהלכים אותם הם מחשיבים ל"תקינים פוליטית" (לא מקובלים חברתית), תגובה זו אינה מפתיעה ואף מראה את הצד ה"מכוער" של התעשייה והרצון להרוויח פרסום בחינם בעיתונות והאתרים השונים אשר מגיבים וחושפים את המוצר שלהם, תיקים אלו אף הושוו לתיקים אשר רואים ביציאה מן המוזיאון בחנות המזכרות, דבר אשר קונס קינא כ"מגוחך", אך אולי זאת הייתה הכוונה של הקולקציה כל הזמן? לגרום ל"מכוער" להפוך ל"בלתי מושג".
קונס טוען באחד הראיונות על הקולקציה שזה אינו עוד אביזר אופנה אלא כל תיק הינו יצירת אמנות בפני עצמה, מכיוון שציירו הוא והסטודיו שלו כל יצירה באופן ידני וזה אינו הדפס מן המקורי, האם נכון לקרוא לתיקים אלו אמנות?
לפנינו ההגדרה המילונית של המילה "אמנות":
"אָמָּנוּת או אֳמָנוּת (יש לקרוא: אוֹמָנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) הוא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעיתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית, ובשל כך נכללים בתחום האמנות ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה."
על פי הגדרה זו אנו רואים שאמנות ויצירה מקורית הינה ייחודית ליד האמן ואינה מיוצרת על פי תבנית קבועה, לעומת זאת קונס טוען בראיון שהתיקים הינם יצירת אמנות בפני עצמם, למרות שהינם מוצרים בעלי הדפס של הציור המשויך שלו המיוצר בכמויות מסחריות (אין דגם יחיד מכל אביזר), אביזרים אלו אינם יצירת אמנות אלא מוצר אופנה המדגיש את התפלגות המעמדות בחברה.
בסופו של דבר, לואי ויטון וג'ף קונס הם הצמד המושלם לעסקים. שניהם מעוניינים לראות את ה"אמנות" שלהם הופכת לדבר שהוא אינו בר השגה, דבר הגורם לאנשים להשתגע במאמצים אחר השגת האמנות והמוצר ולהשקיע סכומי עתק.
כתבה וערכה: יעל גנקין, סטודנטית תולדות האמנות (אוני' בן גוריון)
היצירה היקרה בעולם
בדצמבר 2017, סחפה את ערוצי התקשורת הידיעה על מכירתה של יצירת האמנות היקרה בעולם "Salvator Mundi" בשווי 450 מיליון דולר. לא רק שוויה הוא זה שפוקח עיניים ופוער פה, אלא גם אמן היצירה הלא הוא לאונרדו דה וינצ'י. כידוע יצירותיו ופעולותיו של דה וינצ'י מהוות גורם משיכה לקונספירציות רבות וגם יצירה זו לא נופלת מהן.
על מנת להתחקות אחר עקבות היצירה אנו חוזרים לאיטליה במאה ה16, מדינה המחולקת לנסיכויות רבות וכוח השלטון נמצא בידי הכנסייה והכסף. איזבלה דה אסטה, המרקיזה של מונטובה, אישה בעלת כוח יוצא דופן אשר שוברת את מוסכמות החברה מחליטה להזמין כמנהגה דיוקן של עצמה. האמן המבוקש לביצוע גחמה זו הוא לא אחר מאשר ליאונרדו דה וינצ'י שכבר בזמנו היה מבוקש מאוד. לאונרדו באותה תקופה ברח ממליאנו לפירנצה בעקבות כניסתו לכלא של פטרונו אשר היה שליט העיר שנכבשה בידי מלך צרפת לואי ה-12. מעניין לראות כי שיוכו של לאונרדו דה וינצ'י האיטלקי לתרבות הצרפתית בגלל לקיחת עבודותיו למוזיאון הלובר הנודע, הוא בעצם תוצר של מלחמה.
תכונה נפוצה של דה וינצ'י היא להתחיל עבודות ולא לסיימן זאת בשל אופיו ההפכפך, ויש שיטענו כיום שסבל מבעיות קשב וריכוז. תכונה זו באה לידי ביטוי גם ביצירת דיוקנה של איזבלה דה אסטה, אך יש לציין כי לדה וינצ'י לא היה חסר כסף ולכן לא הרגיש מחויבות כלפי סיום היצירה. לאחר התכתבויות רבות בהם הודיע לאיזבלה סוכן האמנות שלה, לורנזו דה פביה, שלאונרדו כנראה לא יסיים את דיוקנה, היא החליטה להחליף את הטקטיקה ולבקש ממנו יצרה שונה. כאן אנו רואים את אופייה העיקש של איזבלה אשר תעשה הכל על מנת להשיג את מבוקשה, יצירה של לאונרדו דה וינצ'י.
ביצירה "Salvator Mundi" אנו רואים דמות של גבר עם שיער ארוך, זיפים על פניו ובגדים המאפיינים את המאה ה-16 בצבעים כחולים ועיטורים בצבע ברונזה. במרכז היצירה הדמות בידה הימנית מצליבה את אצבעותיה, ובידה השמאלית מחזיקה כדור זכוכית שקוף. הדמות ביצירה מצטיירת כישו על אף שחסרים מאפייניי קדושה כמו ההילה. כמו כן ניתן להסיק כי הכדור שמחזיקה בידה מסמל את היקום וידוע לנו כי דימויים רבים בזמן ימי הביניים הם של ישו כשליט היקום.
היצירה איננה באופן חד-משמעי מוכחת כפרי ידיו של לאונרדו דה וינצ'י, אך אנו רואים הרבה מאוד מאפיינים "לאונרדיים" בה. זה מתחיל בדמיון הרב שבין פניו של ישו לבין פניה של המונה ליזה, ממשיך לתנוחות של שניהם ולידיים אשר מזוהות כהתמחות של לאונרדו. נוסף על כך, אנו רואים דמיון רב בין מדונות שונות של לאונרדו, כמו לדוגמה בציור "Virgin and Child with St Anne" בה פניה של המדונה בעלות פנים, מבט ועיניים מאוד דומים לאלה של הדמות ב"Salvator Mundi".
אפופת מסתורין ושאלות היצירה טומנת בחובה סיפור בין אישה חזקה ודומיננטית במאה ה16 לבין אמן שחצן ואנוכי אך בו בעת מוערך. לאחר תהפוכות השנים היא מוצאת עצמה כזוכה לכינוי היצירה היקרה בעולם וממשיכה למשוך אחריה קהל של מתעניינים. אני מקווה שסקירה אמנותית זו הפיחה ניצוץ של סקרנות לגבי עוד יצירות אמנות אצל קהל קוראיי.
כותבת הכתבה: יעל גנקין, סטודנטית אוני' בן גוריון, באר-שבע.
עורכת הכתבה: אלינה סובולבסקי, סטודנטית אוני' העברית, ירושלים.
